היסטוריה ומורשת
יואב אוסישקין הינו נינו של המנהיג הציוני מנחם אוסישקין ונכדו של עו"ד שמואל אוסישקין.
מנחם אוסישקין
מנחם אוסישקין (1863-1941) היה מראשי הציונות, איש חובבי ציון, ראש קבוצת ציוני ציון ופעיל בקונגרסים הציוניים. מילא שורה של תפקידים ובהם ראש ועד הצירים, יו"ר הקרן הקיימת לישראל, נשיא הוועד הפועל הציוני ועוד. ביוזמתו הוקמו מוסדות שונים ובהם "הכנסייה הארצישראלית" במסגרתה הביא לאחר מאבק קשה להחלטה חלוצית על זכותן השווה של נשים לבחור ולהיבחר, זו הפעם הראשונה בגוף יהודי כלשהו, "אגודת המורים העבריים בארץ ישראל", שהפכה לימים להסתדרות המורים וביחד עם חיים ויצמן פעל להקמת האוניברסיטה העברית.
על קצה המזלג נזכיר את הארועים הבאים: מראשי המתנגדים לתוכנית אוגנדה ומי שקריאתו להתיישבות יהודית בארץ ישראל בלבד, התקבלה לבסוף בקונגרס הציוני השביעי. בשנת 1904 פרסם את מאמרו "הפרוגרמה שלנו", מאמר אשר עסק בהיבטים השונים של העבודה הציונית, המעשית והמדינית ושם דגש על הצורך לשלב בין כולם. המאמר התווה את הדרך לפעילותה של הציונות המעשית, ומעל לכל הדגיש את הצורך בקניית אדמות, שבלעדיהן לא תוכל לקום בארץ ישראל מדינה יהודית. למאמר היו הדים רבים בציבור היהודי ופרסומו היה בין הגורמים שעודדו את העליה השניה שהתחילה באותה תקופה.
בפברואר 1919 ייצג את התנועה הציונית בועידת השלום בורסאי, שם בניגוד למצופה על פי הפרוטוקול, נשא נאום בעברית, לראשונה בועידה בינ"ל כלשהי, נאום אשר עורר הדים רבים וקרא להקמת מדינת יהודית בארץ ישראל. ההרצאה השאירה רושם עמוק על הלורד ארתור בלפור אשר ציין כי "זה היה מפואר ונפלא לשמוע את צאצא הנביאים מדבר בשפת הנביאים."
בשנת 1937 הציעה ועדת פיל את חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, הצעה שהתקבלה על ידי הצד היהודי ומנחם אוסישקין יצא למלחמת חורמה בתוכנית זו. בסופו של דבר ירדה התוכנית מסדר היום.
בשנת 1939 השתתף בועידת סט. ג'יימס בלונדון, שם התנגד בחריפות להצעה להקמת מדינה דו לאומית בארץ ישראל. בתקופת חייו האחרונה נאבק ב"ספר הלבן" ובחוק הקרקעות המגביל רכישת אדמות בידי יהודים. התנגדותו למדיניות הבריטית התבטאה במאבק מדיני ובהגברת קצב רכישת הקרקעות וההתיישבות.
אוסישקין נפטר ב- 3.10.41 ונקבר לבקשתו במערת ניקנור אשר בהר הצופים, הנמצאת כיום בגן הבוטני של האוניברסיטה העברית. בעיתון דבר למחרת נכתב על הלוויתו כי היתה זו "הפגנה אדירה של כבוד והערצה לאחר ממניחי היסוד של התחייה העברית... רק יחידי סגולה בתולדות היישוב זכו שהאבל על מותם יהיה כה עמוק, כה מקיף וכללי..."
להרחבה ראו בין היתר:
-
שלום שווארץ, אוסישקין באגרותיו, ירושלים, תש"י – 1949
-
יוסף ויץ, אוסישקין- שרטוטים לדיוקנו, ירושלים, תשכ"ב – 1962
-
יוסף גולדשטיין, אוסישקין- ביוגרפיה, ירושלים, תשס"א-2001
יואב אוסישקין הינו נינו של המנהיג הציוני מנחם אוסישקין ונכדו של עו"ד שמואל אוסישקין.
עו"ד שמואל אוסישקין
שמואל אוסישקין היה מבכירי עוה"ד בימי המנדט הבריטי ובתקופת ראשית המדינה.
עסק הן בפרקטיקה המשפטית והן באקדמיה, בהכשרת עורכי דין, פרסם מספר ספרים ומאמרים רבים.
שמואל אוסישקין נולד ביקאטרינוסלאב בשנת 1899 וגדל ביקאטרינוסלאב ובאודסה. את רוסיה עזב באוניה מאודיסה ביום 8 בינואר 1919 יחד עם אביו מנחם אוסישקין. האב מנחם אוסישקין עלה לארץ ישראל ואילו הבן שמואל נסע לאנגליה ונרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת קימברידג'. את לימודי המשפטים סיים שמואל בשנת 1922 וקיבל תואר של Bechelor Designate in Arts and in Law.
לאחר סיום לימודיו עלה שמואל לארץ ישראל ובשנת 1924 קיבל רשיון עורך דין בחתימת זקן השופטים (תוארו של נשיא בית המשפט העליון באותה עת) המתיר לו "להתעסק בפרופסיה של סנגוריה בפני בתי המשפט בפלשתינה (א"י)...".
שנים רבות החזיק שמואל במשרד עצמאי וחלק מתקופה זו בשותפות עם עורך הדין פנחס רבינוביץ. בשנת 1926 קיבל על עצמו שמואל אוסישקין גם את עבודת הייעוץ המשפטי עבור הקרן הקיימת לישראל, תפקיד אותו מילא עד יציאתו לגימלאות. במסגרת זו, ייצג את הקרן הקיימת בהסכם המשמעותי להעברת מליון דונם לניהול המדינה.
שנים ארוכות לימד שמואל בבית הספר למשפט וכלכלה בתל אביב, שהיה אז המוסד היחידי בארץ ישראל להכשרת משפטנים, היה פעיל במוסדות ציוניים והיה חבר בבית הדין של הקונגרס הציוני. פרסם שלושה ספרים העוסקים במשפט החוקתי הבריטי.
-
פרקים במשפט הקונסטיטוציוני האנגלי (1927)
-
שיטות השלטון בקיסרות הבריטית (1938)
-
המשטר המדיני בבריטניה (1946)
יעקב צור כתב עליו בספר "אמא אודיסה" (עמ' 7-11): "שמואל אוסישקין... משפטן מעולה... לדבריו הקשיבו תמיד רב קשב, כי חכם היה וניחן בכושר ניתוח שאיננו מצוי... הכל ידעו, כי הצניעות – צניעות שלא היה בה מעולם משום התחסדות – היתה הקו הבולט באופיו, ויותר מכל נזהר מלדבר על עצמו ולהבליט את עצמו...".
שמואל נפטר ביום 2 באוגוסט 1978.
